פרק כ"א פסוק א'
"וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם"
"ואלה"= 42 בגימטרייא בם= 42, ב- תורה שבכתב מ- תורה שבעל פה.
"ואלה המשפטים אשר תשים", סופי אותיות מרמה, מלשון רמאות עושק וגזל (אצל אומות העולם), המשפטים מבוססים על יסוד האמת והצדק, העולם אשר שולטת בו יד השקר והחמס, אינם מסוגלים לשמור על חוקי הצדק והאמת.
רק בני ישראל שיש בהם כוחה של תורה מסוגלים לקיים את המשפטים ויש בקרבם רגש הצדק האמת והיושר.

פרק כ"א פסוק ג'
"אִם בְּגַפּוֹ יָבֹא בְּגַפּוֹ יֵצֵא אִם בַּעַל אִשָּׁה הוּא וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ"
"אם בעל אשה"- ראשי תיבות: אבא. בזמן שנמכר, העבד היה נשוי, בשנה השביעית יוצאת אשתו עימו, חייב האדון לפרנס את אשת העבד עד שיצאו יחד.
אבא- ראשי תיבות: אדונו (חייב) במזונות אשתו (של העבד)

פרק כ"ב פסוק י"ז
"מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה"
מכשפה= 445 בגימטרייא מתה= 445. המכשפה חייבת מיתה וזה רמוז בשמה.

פרק כ"ב פסוקים כ"א-כ"ב
"כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן: אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ"
"יצעק אלי שמע"- אותיות צלם. (אות שניה). המענה אלמנה או יתום כאילו עובד עבודה זרה.

פרק כ"ב פסוק כ"ג
"וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים"
"בחרב"= 212 בגימטרייא ריב= 212. עונשו של הרב עם אלמנה או יתום בחרב, בזמן מלחמה.
פרק כ"ב פסוק כ"ה
"אִם חָבֹל תַּחְבֹּל שַׂלְמַת רֵעֶךָ עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ"
"אם חבל תחבל"- ראשי תיבות אחת. כאן מדובר שיש לאדם רק כסות אחת או בגד לגופו וחייב המלווה להחזיר ללווה את הבגד מידי יום עד בא השמש תשיבנו לו.

פרק כ"ג פסוק ד'
"כִּי תִפְגַּע שׁוֹר אֹיִבְךָ אוֹ חֲמֹרוֹ תֹּעֶה הָשֵׁב תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ"
"תפגע שור" סופי אותיות רע, אפילו אויבך שהוא רע אתה חייב להשיב את שורו או חמורו והמצוה גדולה יותר מאשר להשיב לאדם אחר שהוא לא אויב.

פרק כ"ג פסוק ח'
"וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים"
ושחד= 318 בגימטרייא חיש= (מהר) 318. יעור- אותיות ירעו (יעשו רע)
ושחד- כאן רמוז שהדיין חייב למהר להימנע מלקחת השוחד, כל היסוס קל או מחשבה אחרת גורמת לכישלון ולהטיית הדין.
עור- השוחד גורם לדיין להטות את הדין ולא נעשה משפט צדק.

פרק כ"ג פסוק י"ד
"שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה"
"שלוש רגלים תחוג"- ראשי אותיות תשר (מתנה), הקב"ה נתן את שלושת הרגלים לעם ישראל זכר ליציאת מצרים בנוסף ליום השבת, השבת היא מבית גנזיו של הקב"ה.

פרק כ"ד פסוק ט'
"וַיַּעַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל"
אומר הגאון מוילנא במעמד הר סיני בפסוק זה היו שבעים וארבעה איש אשר הגיעו לידי השגות עליונות ביותר באלוהות, אצל אברהם אבינו השגותיו האלוהיות שקולות כנגד השגותיהם של אותם שבעים וארבעה איש בהר סיני.
לעילוי נשמת האשה הצדקנית יעל ע"ה בת אהובה תחי' נלב"ע כ"ח מר חשוון התשע"ב